FOLLOW YOUR GUTS

יש לי תחושת בטן שמה שתקראו עכשיו יגניב אתכם.

זה כל כך הגיוני מצד אחד וכל כך מדהים מצד שני.

חברים, תכירו את המוח השני שלכם.

כולנו חווים לפעמים התרגשות כ"פרפרים בבטן", או ש"קשה לעכל" מצבים מסוימים. יש מקרים שאנשים "אוכלים את עצמם" או "אוכלים לנו את הראש"... בעיקר אם יש להם "בטן מלאה" על מישהו. אנחנו יודעים שמתח או חרדה גורמים לכאב בטן או שלשול, שדיכאון גורם לחוסר תאבון ושארוחת ערב כבדה יכולה להשפיע על איכות השינה שלנו.

מה שרובנו לא יודעים הוא שקיים תחום רפואי שלם הנקרא נאורוגסטרואנטרולוגיה (Neurogastroenterology) וחוקר בדיוק את זה. כלומר את הקשר הישיר והבלתי נפרד בין המוח למערכת העיכול.

כבר במאה ה-19, חוקר בשם Beaumont גילה את ההשפעה של התרגשות יתר (חיובית או שלילית) על הפרשת מיצי קיבה. באותה מאה התגלתה גם מערכת העצבים שעוטפת את המעי והיא קיבלה שם – "המוח הקטן".

משמע, המוח השני שלנו מצוי במערכת העיכול, ובדומה לאחיו הגדול שבראש הוא מאופיין ביכולת ללמוד, לזכור ולייצר תחושות.

לדברי פרופסור מייקל גרשון, מומחה עולמי לאנטומיה וביולוגיה של התא, בשלב מוקדם מאוד בהתפתחות העובר מתחילים לצמוח איברי המעי והמוח הראשוני מאותה רקמת תאים. עובדה מדהימה היא שכמעט כל חומר כימי שמעורב בפעילות המוחית בראש זוהה גם במעיים, כולל הורמונים מוחיים וקישורים עצביים.

בפועל שני המוחות משפיעים זה על זה ומקיימים מערכת יחסים דו כיוונית.

כאשר מערכת העיכול מדווחת למוח המרכזי על בעיה כלשהי, הוא מתרגם אותה לתחושות רגשיות כמו מתח, חרדה וכדומה, ולהיפך - כאשר המוח המרכזי משדר למערכת העיכול שיש בעיה, היא מתורגמת לתחושות פיזיות כמו כאבי בטן, עצירות, שלשול וכו' .

פרופסור גרשון מסביר שבמעיים יש יותר תאי עצב מכפי שיש בכל מערכת העצבים ההיקפית. נמצא ש-95% מהמוליך העצבי סרוטונין, קיים דווקא בתאים במעי ורק 5% במערכת העצבים המרכזית.

לסרוטונין תפקיד מרכזי בתחושות וברגשות הקשורים למצב רוח כגון שמחה והנאה, דיכאון, חרדה, תוקפנות, שיכוך כאבים והפרעות אכילה.

מכאן מגיעה ההבנה כי תרופות שמטרתן להשפיע על המוח (כגון תרופות פסיכיאטריות) ישפיעו בהכרח על המעיים. לכן ילדים הנוטלים ריטלין סובלים מהפרעות עיכול קשות, ומבוגרים הנוטלים תרופות ממשפחת הפרוזאק יסבלו מבחילות והשמנה.

תרופות ה- SSRI הנפוצות כל כך מונעות את ספיגת הסרוטונין, שנשאר בכמויות גדולות במערכת העצבים של המעי ומכבידות על תפקודו.

אחת הסיבות שאני כל כך אוהבת את הרפואה הסינית היא כי כבר לפני אלפי שנים, בלי מחקרים מדעיים ודרך ידע אותנטי בלבד, הסינים גילו את מה שאנחנו מתחילים להבין היום.

מערכת העיכול ברפואה הסינית, שקשורה לפאזת האדמה, מייצגת את המהלך התקין של חיי היומיום. היא זו שנותנת יציבות, ביטחון ומרכז.

היא המנוע שמספק לגוף את הצ'י (האנרגיה) והדם הנחוצים לו לתפקוד.

היא זו שאחראית לא רק על העיכול הפיזי, אלא גם על העיכול הרגשי והתפיסתי של כל הדברים והחוויות שנכנסים אלינו במהלך היום.

יכולות המחשבה, הלימוד, אגירת המידע והזיכרון שייכות לה.

הרגש המקושר למערכת העיכול הוא 思 si – פירושו התבוננות, דאגות, מחשבה כפייתית, תהליך שבו הראש לוחץ על הלב.

על פי הגישה הסינית מחשבה היא סוג של רגש ובמצב תקין לכל רגש יש זמן שנכון לו. לכן חוסר איזון במערכת העיכול יתבטא בדאגנות וחשיבה אובססיבית, שלופתות את הגוף כמו חגורה לוחצת מידי.

האספקט המנטאלי המקושר למערכת העיכול הוא 意 yi – יכולת הזיכרון והלמידה של האדם.

ה-yi הוא ספרייה של רעיונות, דימויים, מחשבות וזיכרונות של הפרט לאורך כל החיים, כולל חיי העובר והלידה.

בסופו של דבר, הזיכרונות שאנו יוצרים דרך מערכת העיכול הם סך הרשמים שמגדירים במובן מסוים את מי שאנחנו ואת הדרך בה אנו תופסים את העולם.

מבחינה סינית, הקשר הזה בין תהליכי חשיבה למערכת העיכול מסביר את הסיבה לרעב מוגבר בזמן למידה אינטנסיבית (ותראו לי סטודנט שלא התמלאה לו קצת הכרס בזמן תקופת מבחנים).

אספקט נוסף של יכולת מערכת העיכול ללמוד ולזכור מתבטא בהתרוקנות המעיים. אנשי העצירות – זה בשבילכם.

בבית אבות גריאטרי באנגליה נערך הניסוי הבא: הניסוי בוצע בקרב קשישים סיעודיים לחלוטין, אלו שמרותקים למיטה וכתוצאה מכך אינם זזים כמעט כלל. תופעת הלוואי הנפוצה לכולם היא עצירות, הנגרמת בשל חוסר תנועה (הטיפול המקובל במקרים אלו הוא חוקן יומי). במהלך הניסוי נקבעה לכל קשיש שעה קבועה בה מגיעה אחות ומושיבה אותו על אסלה. כעבור זמן מה היתה לכולם יציאה בשעה אליה הורגלו. בבתי אבות נוספים בהם יושמה השיטה התוצאה היתה זהה. גם פרופסור גרשון מתאר ניסוי דומה שנערך בארה"ב לחיילים עם שיתוק בפלג גוף תחתון.

לכל חייל נערך חוקן יומי בשעה קבועה בבוקר ולאחר זמן לא רב כבר לא היה צורך בחוקן מאחר ונהייתה יציאה טבעית באותה השעה.

בספרו של ד"ר גרשון – THE SECOND BRAIN – הוא מתאר מחקר של 30 שנים המוכיח כי למעי אכן יש מוח משלו.

מחקרו פורץ הדרך בתחום זה מציע הוכחות מרתקות ש"תחושת בטן" היא ביולוגית ומקורה במוח השני, שעובד ביחסי גומלין תמידיים עם המוח שלנו.

המסקנה המתבקשת מכל זה היא שאנו חייבים לדאוג להזנה נכונה של עצמנו – פיזית, מנטאלית ורגשית.

בהצלחה :)

נ.ב

כיום אנו יודעים שגם אוכלוסיית החיידקים שבמעי משתתפת בתקשורת של ציר מוח-מעי, הקשורה קשר הדוק למצב הנפשי.

הנה מאמר מרתק על חיידקי המעיים - איך החיידקים שולטים בנו.